כך מלין דיסטאו סוונך, זוכה המקום הראשון של חצי מרתון תל אביב, שהתקיים ביום שישי. כתבנו בשטח חזר מסין, הזיע עם האצנים בתל אביב ופגש שם גם איש עסקים קנדי שבא לרוץ, סגן אלוף מרתון לשעבר ותיכוניסטים מ"כדורי", שאולי עוד יגיעו לאולימפיאדה
שלומי ברזני
למי שהמושג "בוחן בר-אור", אותו מבחן כושר מימי התיכון והצבא, מעביר צמרמורת בגוף, הייתי ממליץ שאת בוקר יום שישי האחרון יעביר במיטה, בישיבה בבית קפה השכונתי או בעלעול במוספי סוף השבוע של העיתון. עדיף שלא יצטרף לעשרת אלפים האיש, שבחרו מרצונם החופשי להשכים קום, לחלץ עצמות ולהתייצב על קו הזינוק.
השנה, כמו בשנה שעברה, ביקשו בעיריית תל אביב להחזיר עטרה ליושנה ויזמו את חצי מרתון תל אביב.זוהי, אומרים, רק ההקדמה למרתון המלא שיתקיים באפריל הקרוב. המשתתפים הם נציגים של מועדוני ספורט מקומיים, חברות, אנשי צבא, אנשי משטרה, חברים בהתארגנויות משונות (כמו למשל "קבוצת מועדון ארוחת הבוקר הישראלי"), או סתם אנשים ללא שיוך קבוצתי שבחרו להגיע.
"אנחנו בכושר כל הזמן", הסבירו לי כמה מ"פים בשריון, חניכי המכללה לפיקוד ומטה בצה"ל שאותם פגשתי בקו הזינוק, "אנחנו", הם מדגישים, "במרתון כל השנה", "בשבוע לא עמוס אני רץ בין 15 ל-20", אף התגאה אחד מהם, שקצת יותר משעתיים אחר כך פגשתי אותו על קו הסיום מתנשף ואומר: "אני הראשון מבין כל הקבוצה, היה קצת חם אבל בקטנה". "אז עכשיו תקבל כבוד בפלוגה?" שאלתי, "כבוד תמיד היה, אבל עכשיו עוד יותר".
חצי מרתון תל אביב, קו הגמר. אפשר להתחיל להתכונן למרתון (צילום: שלומי ברזני)
כמה דקות אחרי שלוש ההזנקות של שלושת המקצים: 5 ק"מ, 10 וחצי המרתון - 21 ק"מ, מצאתי באוהל ההרשמה את פרדי גרנות, אחד מאנשי ההפקה, שבע רצון. "הייתה רשימת המתנה ארוכה", הוא מספר ל-zooza, "אבל הצלחנו להכניס את כולם בסוף". "השנה", הוא ממשיך ומסביר "זה פי אלף יותר טוב משנים קודמות מבחינת כמות הרצים והספונסרים. הכול הרבה יותר רציני והרבה מעדיפים לרוץ פה (ולא להתחרות במקומות אחרים בחו"ל-ש.ב)". "ומה איתך, למה אתה לא רץ", שאלתי, "אני עושה אופניים", הוא מסכם.
תקווה אולימפית מפנימיית "כדורי"
לאוהדי האתלטיקה ההדוקים יהיה קשה לשכוח את ההישגים המרשימים של נבחרת האצנים הג'מייקנית באולימפיאדת בייג'ינג 2008, את שיא העולם בריצת 100 מטר גברים או את המראה של שלוש האצניות הג'מייקניות על הפודיום באצטדיון קן הציפור, שגרפו את כל המדליות בגמר 400 מטר נשים.
מתי גם אנחנו נצליח להביא מדליה אולימפית בתחרות ריצה או אולי אפילו למלא פודיום שלם? את התשובה לכך קשה קצת לתת, אבל את התקווה מצאתי כמה מאות מטרים אחרי קו הסיום של מקצה עשרת אלפים המטרים, ליד דוכן חלוקת המים.
דספלדט דסטה ופסהיי (ג'וני) קברום, שניהם בני 17, תלמידי פנימיית "כדורי", עלו מאתיופיה רק לפני חצי שנה וכבשו את המקומות החמישי והתשיעי. "לא התאמנתי הרבה, לכן אני די מרוצה מההישג", הסביר לי דספלדט, "יש לנו קבוצה ב'כדורי' וגם מאמן", "אז תמשיכו להתאמן ?" שאלתי, "כן, אני רוצה להגיע לאולימפיאדה" הוא השיב.
פסהיי (מימין) וקברום. יגיעו לאולמפיאדה? (צילום: שלומי ברזני)
מעט אחריהם פגשתי את דני פלזנשטיין, בן ה-52 מהיישוב קרני שומרון, שהסביר לי שכדי לשמור על כושר הוא מתאמן בין שלוש לארבע פעמים בשבוע. בזכות ההתמדה הזו, בשנים 1981 ו-1982 הוא כבש את התואר סגן אלוף ישראל במרתון. כשהוא לא רץ, הוא משמש כפרופסור לגיאוגרפיה ותכנון עירוני באוניברסיטה העברית. "אז איך אתה מסכם את התחרות" אני שואל אותו, "הארגון היה מצוין, היה קצת חם, אבל זה לא בשליטת המארגנים, בשנה שעברה לעומת זאת קיבלנו גשם".
אלוף מפוספס
שעה אחת, שש דקות וחמישים ושמונה שניות, הוא הזמן שהביא השנה את דיסטאו סוונך למקום הראשון בחצי המרתון, זו השנה השנייה ברציפות. זהו אולי אחד הפספוסים של ענף הריצה או של הספורט כולו בארץ.
סוונך, 32, עלה לארץ לפני 17 שנים. הוא נשוי ואב לשלושה ילדים ועובד משק בבית החולים וולפסון. בין העבודה למשפחה הוא עוד מספיק להתאמן בכל יום, עם מאמן. "אף אחד לא מכיר אותי", הוא מלין, "בארץ פשוט אין תנאים לספורט!!!". קומץ עיתונאים שהתקבצו סביבו שאלו אותו אם הוא מרוצה מהתוצאה, "אם היה פחות חם, אולי הייתי משיג תוצאה טובה יותר", אמר.
סוונך במקום הראשון. "אף אחד לא מכיר אותי" (צילום: שלומי ברזני)
איזה אתלט לא רץ עם חבילה של כרטיסי ביקור?
מי שכל התחרותיות הזו קצת כבדה עליו, יכול היה להצטרף לריצת ה-5000 מטרים, שם לא ממדו זמנים, וגם לא חילקו גביעים למנצחים. בין האצנים החובבים אפשר היה למצוא גם אנשים שרואים בכל העניין הזה שעשוע אמיתי.
איזי ברוסטין, קנדי שבא לארץ לחופשת עסקים, ועם סיום הריצה הצליח עוד לדחוף לי כרטיס ביקור ליד (שכן, איזה אתלט לא רץ עם איזו חבילה של כרטיסי ביקור?), לספר לי קצת על עסקיו, לסרב לומר לי בן כמה הוא (לבסוף הוא הודה שהוא בן 75), להתלונן שהמסלול ארך 8 ק"מ, ולא 5 ק"מ, ובינתיים גם לפלרטט עם מי שהיתה מסביבו.
"זה לא המרתון הראשון שלי", הוא אומר ומראה לי בגאווה את הכיתוב 'מרתון הונלולו
98', בו לדבריו הוא השתתף. "אז באתם לרוץ ביחד?", שאלתי את האישה שעמדה לצידו, "לא, אנחנו הכרנו תוך כדי הריצה", היא מסבירה. נו יפה חשבתי לעצמי, תמיד טוב להכיר חברים למסע.
בחו"ל יותר זול להשתתף במרתון
"אתה מתחיל הכי מהר שלך, ולאט לאט אתה מגביר", אמר 'קרבמו' (רמי הוייברגר) בסרט 'מבצע סבתא'. זהו לא בדיוק טיפ האלופים שאותו נותן לי עודד עינב, בן ה-72 מרמת השרון, שזכה במקום הראשון בריצת 10 ק"מ בקטגוריית גילאי 70-74. "אסור לך לחשוב שאתה מהתחלה אלוף, צריך לבוא עם זה לאט", הוא אומר, "אני התחלתי בגיל 40, היום אני רץ כ-10 ק"מ שלוש פעמים בשבוע, יוצא לריצות קצרות" ואם זה לא מספיק אז הוא מוסיף, "יש לי כלב שמוציא אותי גם קצת לרוץ".
"זו הזכייה הראשונה שלך?", אני לרגע שוכח שיש לי פה עסק עם מקצוען. "מה פתאום, יש לי הרבה מדליות בארגזים", הוא משיב בגאווה. עינב הוא טייס קרב לשעבר בחיל האויר והיה גם קברניט ב"אל על" במשך 30 שנה. בימיו כטייס באל על הוא היה מייצג בחו"ל את חברת התעופה הלאומית בריצות מרתון שנערכו לעובדי חברות התעופה מכל העולם. "אל על", הוא מגלה לי, "נמצאים במקום בסדר בדירוג המרתון תחרויות".
עינב. יש לו עוד הרבה מדליות בארגזים (צילום: שלומי ברזני)
כאצן מרתונים ותיק, לעינב יש שבחים רבים לחלק למארגני האירוע: "נקודות חלוקת המים היו במיקומים הנכונים ותוואי הריצה היה ישר ונוח וגם הסימונים". ההרשמה בטלפונים ובאינטרנט "הייתה נוחה מאוד". עם זאת, מחיר ההשתתפות, 160 ₪, גבוה מדי לדבריו ומרחיק רצים פוטנציאלים רבים מהמרוץ. "בחו"ל זה יותר זול", הוא מציין.
מי שמקשיב למוזיקה בזמן הריצה לא באמת רץ
קשה היה להתעלם מכמות נגני הmp3- והאייפודים שמשתתפים רבים לקחו איתם לריצה. לעינב כאצן, ותיק עם רקורד מכובד, יש דעה נחרצת בנושא: "מי שמקשיב למוזיקה בזמן הריצה לא באמת רץ, אתה צריך להקשיב לגוף שלך, לשרירים". כשהתייחס לאולימפיאדת בייג'ינג, אמר עינב: " אם בבדיקה החוזרת לא ימצאו שום סמים אצל הג'מייקנים, אז ההישג פה הוא ממש מעל ומעבר".
לסיכומו של יום זה ביקש עינב לומר כי זה "לא בסדר שהעיתונים יודעים לסקר ולתת כותרת רק לשחקני כדורגל, אבל שום מילה הם לא יכתבו על הרצים!".
אז למי שקיבל לפתע חשק לעשות כושר ולרוץ (עם או בלי אייפוד), לשפר את הסיבולת ואולי לזכות באיזה גביע, ההרשמה למרתון טבריה (8.1.2009) או למרתון תל אביב (24.4.2009) בעיצומה. למי שהמילים מרתון או ריצה עדיין עושות אסוציאציות שליליות ופלשבקים רעים ממבחני הבר-אור של התיכון והצבא, אולי עדיף באמת להמשיך להתעמק במוספי סוף השבוע על קפה בבית הקפה השכונתי.
|
