כדי לשמור על כושר, המיועד לבית הלבן משחק בעיקר כדורסל. דרכו, משרטט אובאמה בדרכו המזהירה והייחודית את סיפורו של ילד הנע ונד בין ארצות, בין משפחות וחברויות ובין גזעים, צבעים ומעמדות. כך הוא מתבגר והופך להיות האיש שמביא לאמריקה את השינוי
כמה שעות לפני היוודע תוצאות הבחירות בארה"ב, אובמה הזיע עם כמה חברים והתפרק ממתחים על המגרש. כדורסל. זה המשחק שהנשיא החדש עושה. חדוות אובמה העולמית סיפקה תקוות חדשות (מרענן לגלות, לשם שינוי, שסיסמאות של שינוי ותקווה מצליחות להיות מסר שקולע למקומות הנכונים והן לא רק קשקוש שיווקי של יועצים-יחצנים) לחלקים שונים בעולם, מאפריקה דרך אירופה, דרום אמריקה ועד מזרח התיכון, כולל במדינה המצוברחת הזו שנקראת ישראל.
תקוות לעולם צודק יותר, עם פחות כיבושים ויותר חיבוקים, תקוות למציאות שבה האדם חשוב ולא רכושו או קרובי משפחתו, תקוות למציאות שבה הפוליטיקה משמשת ומשרתת את כלל האזרחים ולא רק את בעלי הכיסים העמוקים, תקוות שהאדם שעומד בראש המערכת ידבר באופן שגורם לך להרגיש כאילו היה חברה טובה שכיף לצחוק ולפטפט איתה על זוטות ועל חשובות.
אחרי שהזיע במהלך הקמפיין, יכול אובאמה לחזור ולהזיע במגרש. צילום: cc by realjameso
עידן אובמה נפתח כבר עם הישג היסטורי פנומנלי, התקווה הצליחה להתממש לנגד עינינו המשתאות ולתפקיד הבוס הגדול של המערב נבחר בפעם הראשונה אדם שחור. אובמה, בדרכו המזהירה והייחודית, משרטט דרך הכדורסל את סיפורו של ילד שנע ונד בין ארצות, משפחות, חברויות, גזעים, צבעים ומעמדות ומתבגר להיות האיש שמביא לשינוי.
לכדורסל יש שם של ספורט שמזוהה עם שחורים. רואים את זה בסרטים, בסדרות על בתי כלא, בסיפורי כוכבי ה-NBA, כולם מספרים שכדורסל הוא ספורט של הרחובות ועל המגרש בשכונה תמצאי את כל הצבעים והגוונים משחקים כדורסל באמריקה.
סיפור של כדורסל
עופר שלח אמר שאובמה מזכיר לו את טייגר וודס, שחקן הגולף האפריקני-אמריקני הראשון שזוכה בפרסים והפך להיות בעל הבית של הענף הזה. אני סבורה שלמקם את אובמה במשחק שמזוהה עם לבנים אמידים, לא מסביר את הקשת הרחבה של תופעת אובמה. בשיחה שניהל עם בריאן גמבל מרשת HBO, טוען אובמה שכדורסל מהותי להיסטוריה ולהתפתחות התרבות האפריקנית-אמריקנית בדומה לג'אז.
למרות שהכדורסל הומצא ושוחק בתחילה ע"י לבנים (גם כאן, לא להאמין, ליהודים יש מעורבות נמרצת בסיפור), התנופה שלו כענף ספורט פופולארי מתחילה עם הכניסה המסיבית של השחורים לפרקט בשנות ה-60 וה-70. שמות כמו ביל ראסל, ווילט צ'מברליין, ד"ר ג'י, קארים עבדול ג'אבר הופכים להיות גיבורים ומודל חיקוי לילדים שגדלו בתוך שכונות עניות וחסרות באפשרויות, אשר הופלו והוזנחו באופן שיטתי ע"י הרשויות.
אובמה קיבל את הכדורסל הראשון בחייו בגיל 11 מאביו הקנייתי, כשבא לבקר את בנו אותו לא ראה מזה תשע שנים. לאובמה הקטן לא היה קל לגדול כילד שחור בתוך סביבה לבנה של הוולולו, המקום בו העביר את מירב שנות התבגרותו בבית סביו וסבתו מצד אמא.
המפגש עם הכדורסל מספק לאובמה אפשרות להיות בפנים ומעורב, הוא מגלה זירה שבה להיות שחור זה יתרון. את חדרו של אובמה ג'וניור מעטר פוסטר של ד"ר ג'י והאפרו בדאנק קטלני. בביה"ס הוא הופך לשחקן הנבחרת ואפילו זוכה איתה באליפות התיכונים של הוואי. במפגש עם ארה"ב השחורה, זאת שלא פגש בהוואי הלבנה, הכדורסל עוזר לאובמה להתערות ולזהות את עצמו עם הצד הזה של האוכלוסייה. הוא ממשיך לשחק כדורסל גם באוניברסיטאות בהן למד, מהארוורד נשארו לו חברים שמשחקים איתו עד היום. המשחק אפילו משמש בוחן לקבלתו למשפחת מישל רובינסון. מישל מבקשת מאחיה שישחק עם הבחור החדש ויראה אם הוא בסדר ומה המשחק מספר על כוונותיו. למזלו, הוא לא פישל.
איש של אנשים
הכדורסל ממשיך ללוות את אובמה גם בפוליטיקה המנצחת שלו והוא מהווה אחת האטרקציות שסימנו את אובמה מההתחלה כמועמד קּוּלי ועכשווי. בכל הזדמנות במהלך הקמפיין האינטנסיבי שלו אובמה היה עולה למגרש בטרנינג וטריקו ומשחק עם החבר'ה שפגש בכנסים, עם חיילים בעיראק, עם שחקני קולג'ים, עם שחקני NBA ושחקניות WNBA, עם עיתונאים ועם אוהדים כשהוא לא מפסיק להפתיע ולהראות שיש לו כמה מהלכים בכלל לא רעים, בעיקר ביד שמאל.
מספרים שאובמה הולך לארגן מגרש כדורסל סגור בבית הלבן. קנדי שיחק בבית הלבן פוטבול, ניקסון שיחק באולינג, פורד שיחק גולף, בוש האב בייסבול, בוש הבן אוהב רכיבה על אופניים. תחושות השינוי מככבות גם כאן. יש משהו מרענן בכך שהאיש שגר בבית הלבן הולך להביא את החברים שלו פעם בשבוע להרעיד את הקירות.
הספורט שבחר מספר עליו שהוא איש של אנשים ושהוא משתף את החברים באסיסטים מנצחים. נחמד לראות שהאיש שאחראי בצורה מכרעת לדרך בה יראו חיינו, משחק כדורסל בשביל פאן, כושר וחברים, בעיקר כי זה אומר לו משהו על עצמו. הכדורסל, כמו שמעיד אובמה על עצמו, מהווה מרכיב עצום בתהליך התפתחותו, בהשתייכות החברתית שלו ובבילוי הפנאי שלו. עכשיו, נסו לנחש את ביבי או ברק או לבני יורדים מהחליפות היקרות והחברים המדושנים, עולים למגרש ונותנים 30-40 דקות של משחק אינטנסיבי. כנראה שמישל ידעה אז את מה שכולנו יודעים היום. הגיע זמן לשינוי.
שיעורי הספינינג שלה עמוסים בטירוף ("בגלל הטכניקה"), היא אוהבת להתאמן בעיניים עצומות ("בשביל להגביר את ההתמצאות במרחב") ואין סיכוי שתתפסו אותה עם יופלה דל שומן. תכירו את מיטל עמוס – מאמנת החודש של zooza
מולי אפשטיין, מאמן הכושר של הטניסאית שחר פאר, סבור שכושר גופני הוא לא בדיוק הסיבה לחוסר היציבות שתקף לאחרונה את שחר: "אי אפשר לקשור כל הזמן בין כישלונות לכושר הגופני". ראיון עם האיש שמעמיד את שחר על הרגליים
