מבוא ליוגה

אז מהי היוגה ומה יש לפאטאנג'אלי להציע להולכים בדרך? נעמה פלד לקחה אוויר כדי להציג את כל תורת היוגה ולא על רגל אחת

נעמה פלד, מודיטה

המילה יוגה נגזרת מהשורש יוג' (סנסקריט - שפת הקדושה ההודית העתיקה). פירוש השורש הוא: להצמיד, לצרף, לכוון, לרתום לעול, לאחד. זהו האיחוד האמיתי של רצון הנשמה האינדיווידואלית, לרצון הנשמה האוניברסאלית, האלוהית. היוגה היא אסכולה מסורתית בפילוסופיה ההודית, אחת משש.
מתורה שבעל פה, שנחקרה ונבדקה במשך אלפי שנים היא הפכה לשיטה כתובה וקלאסית ביצירתו של פאטאנג'אלי החובקת 185 אמרות קצרות, המכילות בתוכן את העומק והרוחב של היוגה ודרכה. פאטאנג'אלי מציג 8 שלבים עיקריים איתם נפגש זה ההולך בדרך היוגה:

השלב ה-I - יאמה (דיברות מוסר אוניברסאליות)

ישנן חמש דיברות, שלמעשה עוסקות באמונה והתנהגות חברתית:

1. אהימסה (אי אלימות) - אהימסה היא למעשה שלילת האלימות (הפיזית, המילולית והמחשבתית) ע"י פעולה של אהבה. האלימות נובעת מפחד, מחולשה, מבורות או מחוסר מנוחה. הדבר נחוץ בכדי לרסן אותה הוא השחרור מהפחד. היוגי מאמין שלכל יצור הזכות לחיות את חייו במידה שווה לזו שלו. היוגי מאמין שהוא נולד כדי לעזור לאחרים והוא מביט על הבריאה בעין אוהבת.

2. סאטיה (אמת) - סאטיה הנה אמת, אמת של מחשבה, אמת של מלים ואמת של חיים. המציאות מטבעה הבסיסי היא אהבה ואמת, אדם המדבר באמת זוכה להקשבה מתוך כבוד ותשומת לב.

3. אסטיה (אי-גניבה) -לא לקחת דבר השייך לאחרים ללא רשות, לא למעול, לא להפר אמון ולמעשה במהות הגבוהה - צמצום הדחף לחמוד, לקחת ולרצות את ששייך לאחר.

4. בראהמאצאריה (חיי פרישות) - למעשה לא מדובר על חיי נזירות, אלא על חיים המכוונים פנימה לתוך הזוגיות הקיימת, לתוך המשפחה, לתוך הלימוד ולתוך הכוונה. זה הוא אינו מושג של כפייה אלא כלי העוזר לנו להתרכז, להרפות מהתשוקות ומהגירויים שבחוץ אשר למעשה מאטים את קצב המסע הפנימי.

5. אפאריגראהה (שחרור מצבירה ואיסוף)-לחיות חיים פשוטים עד כמה שניתן ולצמצם את התלות בחומר, כל מה שנחוץ באמת יבוא בזמנו.השלב ה-II - ניאמה (כללי התנהגות אינדיווידואלים)

ישנן 5 דיברות, העוסקות בהתנהלות הפרט:

1. שאוצ'ה (טוהר הגוף ) - הרגלי היגיינה המנקים את הגוף מבחוץ ותרגול קבוע המנקה את הגוף מבפנים (אוורור הריאות, חמצון הדם, ניקוי המיינד). למעשה ניקוי הגוף, המחשבה והדיבור. כמו כן המזון ודרך הכנתו צריכים להיות טהורים. יש לצרוך על מנת לשפר את הבריאות, הכוח ואנרגיית החיים.

2. טאפאס (מאמץ לוהט) - טאפאס כרוך בטיהור ומשמעת עצמית. אומנות עיצוב האופי היא למעשה טאפאס. מאמץ מודע להשיג איחוד והבנה. ישנו טאפאס של הגוף (אסאנה) טאפאס של הדיבור (סאטייה) וטאפאס של המיינד (מדיטציה, ריכוז). באמצעות הטאפאס היוגי מפתח כוח פיזי וזוכה באומץ, חוכמה, יושר ופשטות.


רגע של ריכוז. אפשר גם לפתח שביעות רצון (צילום: סרג'יו אליסטר cc-by)

3. סאנטושה (שביעות רצון) - מיינד שאינו מרוצה, אינו יכול להתרכז, היוגי הנו שבע רצון באופן טבעי משום שאינו מתרכז בחוסר. שביעות הרצון היא דבר אותו ניתן וצריך לפתח, לאדם מרוצה קל יותר להיות אדם שלם.

4. סוואדהיאיה (לימוד עצמי) - החינוך משמעותו הוצאת הטוב שבאדם, אי לכך זהו למעשה חינוך העצמי. אין הטפת מוסר בלימוד העצמי, אלא טיפוח הקשב ודיבור לב אחד אל לב אחר. חקר של נושא אחד המהווה בסיס או שורש לכל יותר הנושאים והמעשים אך אינו תלוי בהם. על מנת שהחיים יהיו בריאים ומאושרים חשוב ללמוד באופן קבוע ומעמיק.

5. אישווארה פראנידהאנה (הקדשת המעשה לאל) - אדם היודע שכל הבריאה הנה אלוהית, ירכין ראשו ויטפח צניעות ואהבה לכל הברואים, למעשה התודעה מתרוקנת מתחושת ה"עצמי" וה"שלי" ואז הנשמה מגיעה לפריחה ולעומק. האלוהות מגרשת את החושך ומפנה מקום לאור.

השלב ה-III - אסאנה

השלב השלישי ביוגה הוא האסאנה, או התנוחה. האסאנה יוצרת יציבות, בריאות ונינוחות. האסאנות אינן תרגילי התעמלות בלבד, הן משפיעות על מערכת השריר-שלד והן על המערכות הפנימיות של הגוף (עצבים, מערכת הורמונלית ומערכת העיכול).
האסאנות התפתחו במשך אלפי שנים, כך שהן מאמנות כל שריר, עצב ובלוטה בגוף.
הן יוצרות גוף נאה, חזק וגמיש ומרחיקות ממנו מחלות.
האסאנות אינן פיזיות בלבד, הן משפיעות על התודעה, מצב הרוח, הרגש והמשמעות.
היכן מסתיים הגוף ומתחילה התודעה? היכן מסתיימת התודעה ומתחילה הרוח? אין דרך לחלק אותם, מכיוון שהם קשורים קשר הדדי והם אינם אלא היבטים שונים של אותה אלוהות השורה בכל.
האסאנות הן למעשה התגלות של הטבע והקיים בו, ע"י שהייה בתנוחה, אנו מגולמים בטבע והוא בנו.
ישנן אלפי אסאנות ועשרות אלפי גרסאות שונות כיצד לתרגלן. בכל אחד מזרמי ההאטה יוגה (וויניאסה שיווננדה, איינגאר, שאדו, אשטאנגה וכ'ו) ישנם דגשים ורצפים שונים לתנוחות.
למעשה תוך כדי תרגול האסאנות מתפתחת מודעות לקצב, לנשימה, לכאב, להרפיה, לשינוי תמידי.
כל תנוחה הנה מיקרו-קוסמוס לחיינו.

השלב ה-IV - פראנהיאמה

פראנה פירושה נשימה, חיוניות, אוויר, אנרגיה, כוח.
אאימה פירושה אורך, התפשטות, מתיחה, עצירה.
לכן הפראנהיאמה מייצגת את ההיכרות עם אנרגיית החיים בעזרת שליטה בנשימה.
הפראנהיאמה הנה מדע הנשימה.
היוגי מאמץ דפוסים קצביים של נשימות עמוקות ואיטיות, דפוסים קצביים אלו מחזקים את מערכת הנשימה ומרגיעים את מערכת העצבים. בעזרת הפראנהיאמה התודעה הופכת לכלי נפלא לריכוז. ישנם תרגולי פראנהיאמה רבים ומגוונים הבאים כל אחד מהם לעבוד על איברים, צ'אקרות ואזורים שונים בגוף.
בפראנהיאמה ישנה התכוונות פיזית, מנטאלית, רגשית ורוחנית להגדיל את ה"מיכל" שלנו בכדי שנוכל להכיר את גופנו, אישיותנו, מהותנו ונשימתנו טוב יותר.השלב ה-V - פראטיאהרה
פראטיאהרה הנה התכנסות החושים והכנת המיינד (התודעה) לקראת ריכוז ומדיטציה.
בשלב זה מתחילה בדיקה עצמית מעמיקה.
למעשה עידון החושים וכיוונם מהחוץ פנימה מחזקת את ההכרות והשליטה בהם ולמעשה אנו מפסיקים להיות להם לעבד.
ישנן טכניקות שונות ליישום הפראטיהארה, זהו למעשה דמיון מודרך ומדויק בו אנו הופכים מודעים לחושים, לכוחם ולחולשתם ולומדים להשתמש בהם למען צמיחה רוחנית.
זהו עוד צעד מאזור הכאב והצער, מהתזזיתיות והצורך אל עבר השלמות.

השלב ה-VI - דהאראנה

דהאראנה משמעותה ריכוז או התרכזות.
למעשה זהו ריכוז בנקודה אחת או במשימה בה אנו שקועים לחלוטין.
יש להשקיט את התודעה בכדי להגיע למצב התעמקות זה. בכדי להפיק את המרב מכלי מסוים יש לדעת כיצד הוא עובד, וכזה הוא המיינד- כלי חשיבה.
מחשבות מבולבלות, קופצניות, נסערות, מעגליות, מרחיקות אותנו מתכליתיות, דמיון יצירה ושקט.
במחשבות מדויקות, מרוכזות וממוקדות ישנה אינטליגנציה ומודעות טהורה.
למעשה בשלב הדהאראנה אנו מתרגלים את יכולות הריכוז שלנו ע"י טכניקות מגוונות - חזרה על מנטרות, ריכוז בנקודה מסוימת, באיבר מסוים או בצ'אקרה.
השלב הזה הוא למעשה ההכנה של המיינד למדיטציה מלאה, מעמיקה ואמיתית.