הדעה הרווחת שיש להימנע ממאמץ בזמן טיפולי פוריות מבוססת על הראיה הכללית שאי פריון זו מחלה ובזמן מחלה הגוף זקוק למנוחה. האמנם?
עפרה ליאור | הריון (20.5.2009)
הרפואה המודרנית מעודדת פעילות גופנית מהר ככל האפשר תוך כדי ומיד לאחר טיפול בכדי לתמוך בתהליך השיקום. כך למשל לאחר ניתוח לב ופתיחת חזה מניידים את החולה שעות ספורות לאחר הניתוח.
המחשבה היא שבמצבים אלו יש להימנע מהאטה בזרימת הדם הנובעת מחוסר תנועה , דבר שעלול לגרום לחסימת ורידים ועורקים וירידה בחמצון הרקמות. הרקמות הפגועות זקוקות לחמצון טוב על מנת לאפשר ריפוי אופטימאלי.
מה לגבי פעילות ספורטיבית במחלה?
במחלות מסוימות כגון זיהום וירלי (שפעת), מנגנון ההגנה של הגוף עובד שעת נוספות. הגוף מגיב בחום, צמרמורות, כאבי שרירים וחולשה ו"מבקש" מנוחה על מנת להפנות את האנרגיה להתחזקות המערכת החיסונית. במקרים אלו יש הגיון רב במנוחה.
ויתור על ספורט עלול להכניס את האישה למעגל שלילי של קדרות ועצבות (cc by Rofanator)
מה לגבי טיפולי פוריות ?
ליקויי פריון אינם מחלה, אם קיימת חולשה גופנית מקורה רגשי. הפחד מהלא נודע, התמודדות עם מציאות כואבת שפוגשת אותנו במשפחה, בעבודה ואפילו כשאנו לבד.
דווקא כאן יש משמעות חיובית לפעילות גופנית, גם למי שלא התעמלה קודם. כידוע, לספורט יש תרומה חיובית למצב הגופני והנפשי וליצירת תחושת רוגע.
עוד נקודה משמעותית היא ההורמונים שהגוף נחשף אליהם במהלך טיפולי הפוריות.
ההורמונים ניתנים בהזרקה ישירות לדם, בפתילות נרתיקיות או בכדורים למערכת העיכול ומגיעים באמצעות זרם הדם לאברי המטרה הלא הם השחלה והרחם.
פעילות גופנית מגבירה את זרימת הדם הן מבחינת קצבו והן מבחינת יצירת כלי דם חדשים, דבר שללא ספק יאפשר להורמונים להגיע לאיברי המטרה ביעילות יתרה.
מחקרים מצאו שלחצי שעת הליכה ברגל אצל גברים אפקט דומה ללקיחת כדור ויאגרה – המרחיבה את כלי דם ומעודדת זיקפה.
מכאן נראה שיש חשיבות נכרת לפעילות גופנית במהלך טיפולי הפוריות. מנוחה במסגרת הטיפולים לא רק שלא עוזרת, אלא עלולה להפחית את סיכויי הצלחת הטיפול.
לו גוף האישה היה זקוק למנוחה הוא לבטח היה נותן לנו סימנים כמו חום, כאבים והרגשה רעה.
לפעילות הגופנית השפעה חיובית גם על מערכת החיסון, שיפור מצב הרוח, חיזוק השרירים והגמשתם.
יש חשיבות להתחיל בפעילות הגופנית קודם לטיפולי הפוריות ולהמשיך בה תוך כדי ולאחריה גם עם ההיריון נקלט ועל אחת כמה וכמה כשלא.
מנוחה במסגרת הטיפולים עלולה להפחית את סיכויי הצלחת הטיפול (cc by Thomas Hawk)
למי שרגילה לפעילות מאומצת בחדר כושר חשוב להמשיך בה, תוך התייעצות רפואית כמובן, ולהנמיך פעילות בתקופה בה השחלות מוגדלות על מנת למנוע סיבוכים.
ויתור על ספורט עלול להכניס את האישה למעגל שלילי של קדרות, סגירות, חוסר חשק לפגוש חברים וחיפוש נחמה בדברי מתיקה. התוצאה עלולה לבוא לידי ביטוי בעליה במשקל שמיוחסת כמובן ל"השפעה הורמונאלית". משקל עודף הוא כן גורם שעל פי מחקרים שונים מפחית את סיכויי ההצלחה בטיפולים ובכל מקרה כמובן שכדאי להימנע מכך.
לעיתים, הויתור על הספורט אינו נובע מהחלטה מודעת אלא מסדר יום שהשתבש והתמלא במחויבויות חדשות שכרוכות בטיפולים. לכן כדאי להגדיר בלוח הזמנים היומי והשבועי זמן שמוקדש למטרה זו שהיא מספיק חשובה בשביל לא לוותר עליה.
כולנו יודעים ש"אין זמן" הוא הרבה פעמים תרוץ לוותר על מה שנוח לנו. אפשר לרתום את בן הזוג, חבר/ה או בן משפחה ולהעביר איתם את הפעילות כך נגביר את המחויבות ובה בעת נמצא אוזן קשבת נוספת כדי לפרוק את תחושותינו.
שאלת הפעילות הספורטיבית אמורה להיות רלוונטית גם לגברים בעת טיפולים. לגברים מומלץ להתמיד בפעילות הספורטיבית כדי לייצר אנרגיה חיובית שתקל עליהם להיות המשענת ולא להיכנס למעגל הקסמים השלילי שזוגות נקלעים אליו לעיתים בתקופות של טיפולים.
חשוב אם כן:
לא לוותר על פעילות ספורטיבית.
להתייעץ עם הרופא המטפל.
להקשיב לגוף.
להקפיד על שתיית מים לפני ואחרי הפעילות.
לא לפחד כלל - ובעיקר ליהנות.
עפרה ליאור
MS.c – מדעי החיים, מנחה במכון אדלר,
מלווה מדריכה ומאמנת מטופלי פוריות.
0505-569098
|
