שתי נקודות חן

חן אבני, כתב האופנה של 'סגנון' ('מעריב') דווקא מסתדר נפלא עם חיננית הקטלנית. היא דופקת את הראש ואת הבטן בלילות והוא דווקא מסתפק בחצי תפוח עם יוגורט. בכל מקרה, אם תהיו נחמדים אבני כבר משחרר את חיננית לביקורת נוקבת על אופנה וכושר. תחזיקו חזק

 שרון ינובסקי

חיננית היא פרינססה מפונקת ואייקון אופנה, צבעונית וקטלנית. אין לה בעיה לרדת בגדול על כל סלב או סלג (סלב זוג ג') כפי שמכנה אותם עלמת החן שעוברת את גבול הטעם הטוב. היא נולדה בעידן טובל'ה, באה לרמוס את החוטאים ומבחינתה היא נראית מושלם.

חן אבני, (32) לעומת זאת הרבה פחות קפדן, מעצב אופנה וכתב אופנה מוכשר מאוד של 'סגנון' (מעריב).

הוא משתדל לשמור על תזונה נכונה ומאוד רוצה לעשות ספורט רק שזה לא ממש קורה. הבחור מתעב את מכוני הכושר, אבל לא היה מתנגד להיראות מחוטב יותר. אז אם אתם מסוקרנים, זה הזמן לדעת איך אתם נראים בעיניה של חיננית כשאתם באים להתאמן ומה כל כך מזעזע אותה בקטע.

כבר בגיל 13 צייר חן להנאתו דוגמניות והיה מלביש אותן בפריטים אופנתיים. אחת המורות נתקלה במחברת היצירות שלו ומיד אמרה לו שהוא פשוט חייב להיות מעצב אופנה. כך שלא במקרה הגיע הבחור ל'שנקר' ולמד עיצוב אופנה.

הוא החל לעבוד אצל הני ועדי יעקבסון וגם אצל טובל'ה שפשוט המציאה את חיננית. "כשהגעתי לטובל'ה והצגתי את עצמי היא לא הצליחה לקרוא לי חן ואמרה שיותר מתאים לי חיננית וככה היא גם הציגה אותי לכולם. מאז זה נשאר וזה שעשע אותי. פתאום קיבלתי מימד אחר,זהות אחרת ולגיטימציה להיות כל מה שחן לא. אנשים שרואים אותי לא מקשרים אותי עם חיננית,זה לא מסתדר להם בראש בגלל השוני הגדול בנינו".


אבני. עזב את טובל'ה לטובת העיתון  (צילום: אלון שפרנסקי)

כמה שנים בתור מעצב 'של' הספיקו לו כדי להבין שלגזור,לתפור ולשחזר דגמים של מישהו אחר, כבר לא ממש מאתגרת אותו. אולם הוא לא עזב מרצונו - העיתון קרא לו. "יום אחד ליסה פרץ, עורכת 'סגנון' סיפרה לי שהיא עקבה אחרי במשך תקופה כשחיפשה מישהו שיכתוב על' משטרת אופנה', עד שפתאום נפלתי לה בפריים.

היא הזמינה אותי לשיחה, הסבירה את הקונספט ונתנה לי להחליט הכל. אם להיות שוטר רע או שוטר טוב ושהכל באחריותי. היא גם אמרה שזה משהו קטן וזמני, מאז זה רק גדל".

עשית צעד די אמיץ בהיותך שוטר רע. לא פחדת מהתגובות?

"באמת שלא אכפת לי מהם. ככל שאת מתבגרת ואת יודעת מי את, מה את שווה, מאיפה באת ולאן את הולכת, זה כלל לא צריך להפריע. אלו שלא מבינים שמדובר בביקורת סאטירית זאת פשוט בעיה שלהם. חוץ מזה זה לא גזר דין מוות, לכל אחד יש אפשרות לנצוץ בזמן מסוים ויהיו פעמים שהם יחטפו על הראש.

יש כאלה שהם בעלי חשיבות עצמית מוגזמת, כאילו הם סלבריטאי על. אני קורא להם סלג (סלב סוג ג) או יותר נכון סלז (סלב סוג ז). היום כל העיניים נשואות לכיוון הלייף סטייל, אופנה וסלב. מיותר לציין שאנחנו לא דור בו גולדה מאיר, ציפי לבני וש"י עגנון הם אייקוני התרבות שלנו".

מי אייקוני האופנה שלך ומאיפה ההשראה?

"בעיקרון פעם חשבתי שגלית גוטמן היא סוג של גאונה למרות שגם היא לפעמים מאכזבת, כמו בפעם ההיא שלבשה לאחד הטקסים שמלה שלא ברור אם זה שמלה או סנפיר מבד של צוללים או איזה מוטציה".

"כעקרון אני אוהב שמדייקים בז'אנר שבו אתה בוחר. אפרת גוש למשל יודעת את העבודה בסגנונה הייחודי - הטראש/רחוב המלווה עם קורטוב של גלאם.

אני מעדיף את אלו שמפתיעים שנמצאים עם היד על הדופק לגבי המתרחש בעולם, אנשים שההופעה שלהם מעבירה מסר או סיפור מסוים".

היום בשביל להראות נכון, צריך לקחת משכנתא. לא ככה?

"אני לא מהמצדדים בהדבקות אל מותגים. דרך אגב, אני גיליתי את 'זארה'. שאני בחו"ל אני יכול למצוא אקססוריז בשוק.

אני בכלל לא חסיד של בגדים יד שניה שזה די מגעיל אותי. לא מהחבר'ה שמלווים בגדים ולא מאלה שלווים. פעם היה לוקח לי 3 שעות לפני שאני יוצא מהבית ובחיים לא הייתי יוצא מהבית בלי מייק אפ. היום לוקח לי רבע שעה ואני שמח שזה עבר לי. פחות אכפת לי מה יגידו ופחות אכפת לי אם הזווית של שיערה מס' 3 תזוז - זה ממש לא סוף העולם".

איך הייתי בתור צוציק?

"תמיד הייתי ילד רזה חוץ מתקופת החטיבה, בה השעמום של חדרה משך אותי אל האוכל. לפני זה לא הייתי מהילדים שאוכלים יותר מדי. לא אהבתי צ'יפס וג'אנק פוד שילדים רבים אוכלים. אהבתי סלטים, שנאתי שהיו מכריחים אותי לסיים הכל מהצלחת ושנאתי מאכלים כבדים. אז השמנתי קצת וטיפלתי בבעיה בעזרת שומרי משקל. הגעתי לתיכון כבר ילד רזה עם תפריט שמורכב בעיקר מסלטים וטונה.


אבני. "היו תקופות שהייתי במכון כושר אבל זה לא החזיק מעמד"  (צילום: אלון שפרנסקי)

התחלתי להשמין שוב כשעזבתי את עיצוב האופנה והתחלתי לכתוב. פתאום לא צריך לקום ב-6 בבוקר ולהתרוצץ כל היום. היום אני קם ב-12, אלא אם כן יש לי פגישה ואני בקושי זז. יש לי חבר שאומר שאני נראה כמו מחזיר אור ואם זה לא מספיק, הוא אוהב להזכיר לי שיש לי גוף של פולנייה. אני לבן מאוד, יש לי רגליים רזות, אין ירכיים ותחת אבל יש לי פאוץ באיזור המותניים.

תמיד סבלתי נורא משיעורי הספורט בבית ספר, כי זה תמיד היה בשמש. הרגשתי כאילו העור שלי מתמוסס".

והיום, אתה עושה משהו בקטע של תזונה?

"אני קם בבוקר ואוכל בננה ואח"כ קפה. אם אני ממש מגזים אני גם חותך תפוח ובננה ומערבב עם יוגורט. בצהרים (שזה בעצם אחר הצהרים) אני אוכל סלט עם טונה ולחם קל (בדר"כ 4 פרוסות) ומורח עליו חומוס. בערב, אם אני חכם ולא מתעצל, אני אוכל שוב סלט ואם זה מכה בי, מנשנש קצת פירות.

אם אני יוצא זה הכי גרוע. חיננית מתחילה להשתלט, זאת שמתה על באז השמפניה, הבחורה יוצאת החוצה, חיה ופשוט מקבלת חיים משל עצמה.

אני כבר לגמרי לא בתמונה. מתחיל לשתות שמפניה (וזה לא נגמר ב-2-3 כוסות) ואם אני נכנע לחיננית אני יכול למצוא את עצמי ב-3 בבוקר בבראסרי אוכל המבורגר. ברור שאני מאשים אותה היא מאוד שתלטנית,אגרסיבית, אהה...וגם קונטרול פריק. שאני קם בבוקר יוצא שאני שואל את עצמי, וואט דה פאק? איפה הייתי בכלל אתמול בלילה?".

טוב ועכשיו לקטע הקשה. מה עם כושר?

"היו תקופות שהייתי במכון כושר אבל זה לא החזיק מעמד. אני קצת נרתע ממכוני הכושר בהם כולם ספורטאים וחטובים. אין ספק שהייתי מוכן להראות יותר חטוב".

מה דעתך על אופנת ספורט בארץ?

"אומנם הרבה השתנה בגישה של המתלבשים במועדוני הכושר מבחינת הטכנולוגיה של האופנה, אבל הצללית היא אותה צללית של הטייץ.

אני חושב שזה פרקטי להגיע למכון עם בגדים נוחים המתאימים לספורט ולא להתחיל לדפוק הופעות,זה נראה מגוחך ונורא מתאמץ. זה לא כמו בערב שאפשר להיכנס למחוך חונק בשביל הופעה או להיחנק עם עניבה, אבל זה לא אומר שצריך לבוא עם הסמרטוטים מכיתה א' שאפילו העוזרת בית שלי לא תעשה עם זה ספונג'ה. הי בנאדם, כבד את עצמך בן אדם מבחינה אסתטית.


אבני ומכרה. "אומרים שיש לי גוף של פולניה" (צילום: אלון שפרנסקי)

מעטים האנשים שמתלבשים ממש טוב. קחי לדוגמה את ענת הראל שממש מתלבשת הכי טוב שהיא מתאמנת. שתביני, הבחורה ממש נועדה לבגדי הספורט. כשהיא לובשת קז'ואל או בגדי ערב, זה נראה כאילו היא לא מרגישה בנוח, פשוט לא היא, מאבדת את הידיים והרגליים ונראית כמו קריקטורה.

גם גיא אריאלי נראה יותר טוב בבגדי אימון מאשר בבגדיו ביומיום. אין לו באמת אבחנה לגבי איך צריך להיראות במכון הכושר או מחוצה לו, אבל התוצאה הסופית היא באמת לא נוחה לעין - סניקרס בלי אמירה. דרך אב, עופר שכטר באמת עושה את זה הרבה יותר טוב".

להקשיב כולם! 10 הדברים שהכי מעצבנים את חיננית במלתחת הספורט שלכם

1. נורא מפריע לי בעין לראות בנים או בנות עם מכנסי טייץ שמהם צצים כל מיני מיציי גוף. שתדעו זה נורא מטריד. אני בעד מכנסי ספורט קצרים באורך ברמודה - יש שפע של גזרות ראויות.

2. בחורות בלי חזיות או בחורים עם מכנסיים שקופים - אולי לחובבי הפורנו זה בסדר, בקטע הזה אני פתאום מתנהג כמו דוס, חייב לכסות את העיניים.

3. לעולם אל תלבש/י חליפות טרנינג מהשוק (שזה אומר בד פוטר כזה עבה ועתיק, פשוט דוחה).

4. לא מבין את הבנים האלה שבאים למכון עם המכנסי דגמ"ח הגדולים האלה. מה הם רוצים לשים בכיסים? פשוט אין לזה מקום וגם ג'ינסים גזורים ממש לא באים בחשבון.

5. שונא את החולצות סוף סיום קורס הגזורות שהבנים לובשים אותם בכל הזדמנות. בבוקר, בערב עם החברה ובצהרים למכון, נורא עלובי כזה.

6. אם אתה מוכרח ללבוש גופיית סבא, אין בעיה. אבל לפחות תבדוק שאין לך בתי שחי שנראים כמו התוספות שיער של נינט. עשה עם זה משהו. קצץ, ספר, גלח ומהר.

7. גרביים - יש מקרים בהם אני מסוגל להתקשר לעירייה כדי להזמין מדביר מהגועל. שלא יהיה דהוי או רפוי ומדולל. שיהיה חדש ולא יעבור את קו הנעל.

8. תחתון חוטיני מבצבץ מהטייץ- די עם זה!

9. חולצות בטן עם איזה הדפס מטופש. במיוחד שרואים את העגיל בפופיק מ-1994. מועד לפורענות ועושה לי אסוציאציות נוראיות.

10. נעליים - אל תלכו עם נעליים רקובות שלא ראויות להליכה ברחוב. זוגות כאלה מקומם במגרסה.