חמשת כללי הזהב

מי מאיתנו לא מכיר את זה? אנחנו מתחילים, מאד מתלהבים, ואז פתאום, כשמשהו לא זורם כפי שאנחנו רוצים, אנחנו מוותרים

דנה רוזנאי   |  ריקוד ומחול   (14.09.08)


כמו בחיים ככה זה גם בריקוד. ריקוד הוא שפה הבנויה על טכניקה, וכדי ללמוד את הטכניקה יש להפנים את העובדה שבהתחלה הגוף קצת יגמגם אותה ובטח שלא יזרום איתה כפי שתרצו. ברוב המקרים זה השלב בו התנועה נעצרת תוך כדי מאבק עם הגוף, או שהיא בכלל לא יוצאת. אתן מנסות ומנסות וכלום לא קורה.

מול המראה עומדות המורה ש"עליה זה נראה כל כך פשוט...." (וכאן אני מצטטת אתכן תלמידותיי היקרות), וחלק מחברותיכן לכיתה ש"איך לה זה יוצא ולי לא?" וכמובן אתן זועפות , מקרטעות ומתוסכלות. זה המקום להבין, שישנם חמישה כללים עיקריים שישפרו את יכולותיכן הטכניות אם רק תקפידו ליישם אותם:

• שיעורי בית

בזמנכן הפנוי, קחו לעצמכן לפחות 15 דקות בבית, עמדו מול המראה ונסו לחקור את התנועה לבד. התחילו בריקוד זורם ללא שום חוקים, ואז לאט לאט התרכזו באותה תנועה חדשה שנלמדה או בזו שקצת קשה לכן עימה. מהיכן היא מגיעה בגוף? מתי היא מפסיקה ונעלמת? איזה שרירים עליכן להפעיל על מנת שתוכלו "להחזיק" אותה לאורך זמן? בכל פעם הוסיפו עוד דקה ועוד דקה. בפעם הבאה שתגיעו לשיעור, תיווכחו לדעת כמה אימון עצמי הוא כלי הכרחי וחשוב.

• סבלנות מלאה כלפי הגוף שלכן

אז התנועה נעצרת. נו אז מה? תנו לה להיעצר כמה וכמה פעמים. אפילו אם זה קורה במשך עשרה שיעורים שלמים, לא נורא. הכי גרוע זה להרים ידיים. זוכרות כמה פעמים נפלתן כשלמדתן לראשונה לרכוב על אופניים ללא גלגלי עזר?

• התמדה

מאז ומתמיד טענתי שתשעה חודשים עד שנה הם פרק הזמן הממוצע בו הגוף מתחיל ל"דבר" את השפה. בדיוק כמו לידה. בגלל זה אני מרשה לעצמי לגחך לפעמים, כשאתן שואלות אותי אם תוך שלושה חודשים תדעו לרקוד. חשוב להתמיד, להשלים שיעורים אם פספסתן, ולא ליצור הפסקות ארוכות מידי בין שיעור לשיעור. כלל זה הוא בין הכללים החשובים ביותר.

• חיוך גדול שלא יורד מהפנים

הכי קל לעקם את הפרצוף וללבוש הבעה חמוצה כשתנועה לא מצליחה לכן. אבל גם התהליך של ניסוי וטעייה הוא מהנה וצופן בחובו נפלאות. ככל שתחייכו לעצמכן במראה, גם כשאתן נראות מגושמות, גופכן יאמץ קלילות רבה יותר ופחות ילך נגדכן.

• ריכוז מלא בעצמכן וביכולותיכן בלבד בזמן השיעור

עזבו בצד את חברותיכן, שלא לדבר על המורה. גם המורה שלכן הייתה פעם תלמידה והיא עברה את אותם השלבים בהם אתן נמצאות כיום. המורה שלכן נמצאת כאן כדי להדגים, ללמד ולתת השראה נכונה.

ואל תשכחו לחייך. רוקדות בחפלה בשיק שק שוק (צילום: באדיבות שיק שק שוק)

בשום אופן היא לא מצפה שבזמן שהיא מלמדת תנועה חדשה תבצעו אותה מההתחלה כמוה. אותו הדבר לגבי חברותיכן בכיתה – מחר יכולה להיות תלמידה שתתקשה בתנועה שלכן יהיה קל איתה. כולנו יצורים אינדיבידואליים ולכל אחד הקצב האישי שלו.

השיעור הוא לא תחרות, אלא חוויה של מסע עם עצמכן אל תוך הרכות הנשית שבכן. אני יכולה להעיד שבתור תלמידה חוויתי את ההנאה הכי גדולה כשתנועה לא יצאה לי. כשהבנתי שהריקוד הזה הוא אחת המתנות הגדולות ביותר שהחיים העניקו לי יישמתי את חמשת הכללים הנ"ל וראו זה פלא, הנאתי אף התעצמה וכשסוף סוף יצאה התנועה, חוויתי הארה שאין שניה לה.

לסיום, מה שנכתב כאן הוא כלי נפלא לכל חוויה אותה אתן עוברות בחיים: שיעורי הריקוד, זוגיות, העבודה שלכן, הכל היינו הך. כבר כתבתי בעבר, שאת כל מה שקורה לכן בשיעור קחו החוצה גם לחיים האמיתיים.