המרוץ המשוגע

באוקטובר השנה נערך הפיילוט ל- Columbia Adventure Race, המרוץ האתגרי הראשון שאורגן על ידי "עז הרים" והתבצע על ידי שש קבוצות של ארבעה מתחרים.
24 מתחרים התכנסו בשעה שבע בבוקר לתדרוך ובדיקות אחרונות. מצוידים באופני הרים, קסדות ואמצעי בטיחות, פנסי ראש לריצה, ביגוד חם להחלפה, מצפן, כמות אוכל ומים מספקת ל-24 שעות. כל אלו ספונים היטב בתיק נשיאה שנדמה והופך כבד יותר עם כל מטר שחולף.




 

התחרות הייתה רצופת הפתעות. ידענו כי נאלץ לרכוב, לרוץ ולחתור וכן ידענו שישולבו אלמנטים של ניווט בין הנקודות.

בשעה 9, מיד לאחר קבלת המפות ונקודות הציון, זינקנו בריצה של כ-2 קילומטרים אל עבר הים, שם עלינו על הקיאקים, לא לפני שחגרנו את חגורות ההצלה כמובן.
מנקודה זו התחלנו חתירה של כ-8 ק"מ לעבר אחת מנקודות הציון. השרירים הכואבים בכתפיים והעייפות התחילו לתת את אותותיהם, כמו כן ארוחת הבוקר החלה להתהפך בבטן ולגרום לי למחלת ים קלה. לאחר כשעה וחצי של חתירה הנווט זיהה את נקודת הציון וכך התחלנו חתירה אל עבר החוף.

 

הירידה מהקיאק והמעבר לריצה הייתה הקלה אדירה, לפחות עבורי. כך פצחנו בריצה לכיוון עין הכרמל דרך בריכות הדגים מצפון למושב הבונים. לאחר שלב זה רצנו כמות נכבדה של עשרה קילומטרים וחתרנו כשמונה. 

כפי שסיפרתי, הפתעות ואתגרים רבים ציפו לנו במהלך הדרך וכאן המתין לנו אחד מהם. לאחר פתירת תסבוכת חוטים הקשורים לידינו ויצירת קשר במרכז החבורה, דבר הלקח לנו כמעט עשר דקות, המשכנו הלאה בדרכנו.

קיבלנו את מפת הדרכים השנייה ועלינו על אופנינו. עליות רבות ומייגעות הרכיבו את המסלול המאתגר שעמד בפנינו. ביום רגיל אולי ניתן היה לעלותן ברכיבה אך עקב העייפות והחום נאלצנו לעשות חלק מהדרך בגרירת רגליים ואופניים.





הגבעות היפות המשתפלות בכרם מהר"ל היוו חלק יפהפה מהמסלול ובנקודות מסוימות עצרנו לטובת אוכל, שתייה ותיקון שני פנצ'רים שנוצרו לנו במהלך רכיבת השטח הסלעית והקוצנית לעיתים.
בשעה 16:00 הגענו לבת שלמה.

 

קפה טורקי קיבל את פנינו בחמימות (או ברתיחה, יש לומר) ויחד עמו קיבלו את פנינו 200 חלקי פאזל.

כנראה שבכל הזדמנות אחרת הם היו לא יותר מאתגר קליל לילדינו אך ברגע זה היה נדמה כאילו המוח נלחם יותר בשרירים הממאנים להרגע ומתעקשים, כמו ילדים חסרי מנוח, להתכווץ ולהכאיב.

לאחר 45 הדקות שהוקצבו לנו להרכבת הפאזל היה ברור למדי כי הפאזל, למרות כל הרצון הטוב, לא ייפתר כיום. כאשר גילינו כי גם שתי הקבוצות האחרות שלפנינו לא הצליחו בפתרון הפאזל נרגענו מעט - צרת רבים חצי נחמה (או נחמת שוטים?).

 

בחלק הבא התחלנו רכיבה בחושך עם ניווט קשה ומאתגר. במילים אחרות- הלכנו לאיבוד. השלמנו רכיבה של 90 ק"מ והגענו אחרונים מבין שלוש הקבוצות שיצאו לקטע הרכיבה הארוך. בשעה 3:45 לפנות בוקר הגענו לנקודת ההחלפה.אמנם את החלקים התלולים הלכנו ברגל אך בסה"כ בילינו כ-15 שעות רצוף על האופניים. לא מעט!

 

הגענו לנקודת ההחלפה בכרם מהר"ל שם המתין לנו תה חם ומפה נוספת של קטעי הריצה.
לאחר ריצה קצרה עלינו בשנית על האופניים, רכבנו עליהם לעין הכרמל ויצאנו בריצה לכיוון נקודת הציון האחרונה שהייתה על שברי ספינה על חוף הים.
בדרך אף היינו צריכים לצלול כמה מטרים מתחת לפני הים כדי ללקט נקודת ציון נוספת. משם גמענו את המרחק הקצר לנקודת הסיום בעין הכרמל.




 

כשהגענו לנקודת הסיום זללנו פסטה וחגגנו את ה-24 שעות המייגעות בטקס סיום מרגש.

שלושה אלמנטים מרכיבים את הדרך לסיים בהצלחה מירוץ שכזה: ניווט, עבודת צוות וכוח סבל.

הקבוצה שלנו עבדה היטב יחד. כולנו בכושר פיזי טוב אך אנו ממש לא ספורטאי עילית.את המירוץ סיימו 21 מתחרים מתוך 24, בעלי מגוון יכולות פיזיות שונות וניסיון בענפי ספורט שונים.

 

יותר מכל זו הייתה הרפתקה מהנה. היה נחמד לפגוש בקבוצות אחרות באמצע השממה ולהחליף חוויות. אפקט חוסר הידיעה וההתגברות על הקשיים שנערמו עלינו בצרורות היו חיזוק משמעותי לתחושת הסיפוק העצמי והעמידה בפני האתגרים שהצבנו לעצמנו.

 

לאחר מירוץ שכזה התחושות הן רבות. עייפות, רעב, עייפות, צמא, עייפות, שרירים דואבים ועוד קצת עייפות. למרות המאמץ הקשה אני חייבת להודות כי המירוץ אינו נוראי כמו שהוא נשמע. 24 השעות עברו עלינו בתחושות טובות וההרפתקה הייתה מעניינית ומאתגרת. עם שלושה חברים טובים מסביב הכול עובר בכיף והחוויות יספיקו לנו לחודשים הקרובים.