זוכרים את ערבי שישי לפני כניסת השבת, בהם הערוץ הראשון היה גורף רייטינג מטורף בזכות הסרט הערבי התורן? גם אם לא, דנה רוזנאי תשמח להזכיר כיצד הסרטים בשחור לבן גרמו לה לבנות קריירה של רקדנית בטן מדופלמת
סעידאתי וסעידאתי (גבירותיי ורבותיי)... ריקודי בטן בלי סרט ערבי זה מבחינתי כמו סלט ירקות עסיסי נטול שום ,פלפל ושמן זית. הרי רובנו נחשפנו למושג ריקודי בטן בזכות הסרט הערבי, הידוע יותר בכינויו "הסרט הערבי של יום שישי". מי לא זוכר את פגישות האהבהבים מול הנילוס עם קולה ובקשית, משחקי התופסת שבינו לבינה בפארקים הלאומיים של קהיר, שברוני הלב, הבגידות והגעגועים והמון ריקודי בטן.
אל לנו לשכוח שרוב רקדניות הבטן המפורסמות: פיפי עבדו , נגוואה פואד , נעימה עאקף , סאמיה גאמאל ועוד רבות אחרות, חבות את תודתן לקולנוע המצרי בו ניתנה להן ההזדמנות לחשוף את כישוריהן כרקדניות.
אז למי שלא יודע , המסורת עדיין נמשכת. בכל יום שישי בדיוק בשעה 16:00 אני מזמינה אתכן לעבור לערוץ 33 ולהתענג. מבחינתי הסרט הערבי הוא חלק משרשרת תרבותית חשובה ביותר בכל מה שקשור לריקודי בטן.
יכול להיות שלחלקכן המפגש הראשון יהיה מוזר ובלתי ניתן לעיכול, אבל אם אתן חלק מהקהילה הזו, תנסו ותיווכחו שמדובר בחוויה עסיסית, מצחיקה לפעמים עד דמעות, ומלאת פשטות. ולכל מי שבדרך מסוימת קשור לריקוד המדהים הזה היא תתרום המון. את רובכן כבר הדבקתי ועם חלקכן אי אפשר לדבר, בדיוק כמוני בין 16:00-18:00 כל יום שישי.
ככה עושים כביסה
כמעט אין סרט שלא יופיע בו קטע של ריקודי בטן וגם אם לא, ברוב המקרים מספיק להתענג על העלילה הפשוטה והמצחיקה ועל שפת הגוף של השחקנים והשחקניות. משפת הגוף המיוחדת ניתן לקבל המון השראה בכל מה שקשור למימיקה בריקודי בטן: הקריצות השובבות , תנועות החזה שבאות להביע ולהעביר איזשהו מסר של שמחה, של כעס, או של הפתעה. הנפות הידיים מעל הראש , המניארות שבסגנונות ההליכה השונים - "בינת אל באלאד" - בת הכפר עם הפונפונים בשיער והצעיף העוטף אותה, בדרכה לשוק.
מחוות ה "אווי , אווי" וה "מירסי אווי אוווי...". עקרת הבית שמנענעת את אגנה לצלילי שיר ישן ברדיו מקולקל במטבח כשמולה סיר מולוחייה מהביל... ואם היא לא מבשלת תוכלו למצוא אותה על הרצפה מכבסת את הכביסה כשכל גופה רוקד ומפזז בקצב השירים שהיא שרה.
הסצנות הללו מבחינתי הן נדבך נוסף שיכול לתרום הרבה לכל שיעורי הטכניקה שאתן לוקחות, זה אמיתי , מלא פשטות ועם זאת כל כך מדויק וברור.
דנה רוזנאי וחברות. הכל התחיל בכיתה ב' (באדיבות אתר המועדון שיק שק שוק)
המפגש הראשון שלי עם הסרט הערבי היה כשהייתי ממש קטנה, משהו כמו כיתה ב'.
סבתי העיראקית (עליה השלום) הכריחה אותי לשבת איתה בסלון בכל יום שישי בשעה ארבע עד שנדבקתי בחיידק. מהר מאד למדתי לזהות את כל השחקנים וגם...... כן , לקשור איזה צעיף של סבתא על האגן ולזוז כמו הרקדנית על המרקע. (עד כמה שהבנתי בתור ילדה קטנה).עם השנים זנחתי אותו ושכחתי מקיומו. לפני קצת יותר מ-10 שנים , כשעשיתי את צעדי הראשונים בתוך המחול המזרחי כתלמידה , נזכרתי בו שוב. לא ניתן לתאר במילים כמה הוא תרם לי כרקדנית וגם כמורה.
היום אני צופה בסרט הערבי כבדרך קבע , לא רק בגלל ריקודי הבטן. אם נתמזל מזלי ותופיע בסרט רקדנית בטן, אז פעמיים כי טוב. הסיבה האמיתית היא הצבעוניות , הפשטות , ההומור , הדיאלוגים בשפה הערבית המצרית שבשבילי הם כמו שיר... הזרימה , החושניות... עודף הרגשות - הרי זה ריקודי בטן לא?
אז בנות...
אחרי השופינג , הפגישה אצל הספר, מריטת השערות מהרגליים , הקפה עם החברות והבישולים המהבילים. עשו לעצמכן כוס קפה או צ'אי , שבו בניחותא על הספה , ותתמכרו לשעה וחצי של קלילות שאינה מחייבת הרבה מהתאים האפורים.
למי שמעוניין בסרטים הקשורים לריקודי בטן אז הנה רשימה קטנה:
1. "המתופף והרקדנית" עם נבילה עבייד ואחמד זאכי - סרט חובה לכל מי שלומד , ורוקד ריקודי בטן. דיאלוג נפלא השם את הדגש על הקשר המופלא ולעיתים מורכב בין המתופף לרקדנית.
2. "נור אל עיון" - סרט משגע ועסיסי שלא יוריד לכם את החיוך מהפנים, משופע ברקדנית פיפי עבדו , של הבימאי חוסני כמאל.
3. "תמר חינה" - הסרט המפורסם עם הרקדנית נעימה עאקף שהייתה בת למשפחת לוליינים ואחיה איברהים עאקף היה אחד מהכוראוגרפים המפורסמים במצריים.
4. "עפריתא האנם" - עם סאמיה גמאל ופאריד אל אטרש. (ישן שחורלבן).
5. "שבאב ומרעא" - גם עם סאמיה גמאל.
6. "אל סית נוועאם" - עם תחיה קאריוקה , סרט בשחור לבן מצחיק , מקסים ומלא ריקודי בטן בסגנון הקלאסי והמינימליסטי של פעם - מומלץ ביותר.
|
