למה לא כל הילדים ובני הנוער צריכים לעסוק בספורט תחרותי

האם יש לעודד את ילדינו לעסוק בספורט? באיזה מסגרת ובאיזו תדירות? ליאור זך מאור מחלק מספר עצות חיוניות להורים המתלבטים

ליאור זך מאור  |  ילדים (15.10.2009)



נתחיל הפעם מהסוף. דעתי המקצועית והאישית הנה שלא כל הילדים ובני הנוער צריכים לעסוק בספורט. בוודאי לא בספורט תחרותי והישגי. מצד שני אני טוען שכל הילדים ובני הנוער צריכים לעסוק בפעילות גופנית מסוימת כל יום או לפחות 4-5 פעמים בשבוע. עכשיו אחרי ש"איזנתי" את טענתי הראשונה בואו ננסה להבין את ההבדל בין "ספורט" ל"פעילות גופנית" ונתחקה אחר הרציונל שעומד מאחרי הנחותי.

 


פעילות גופנית אינה חייבת להתבצע במסגרת מקצועית או תחרותית (cc by Chip Griffin)

בשפת היום יום מקובל להשתמש בביטויים כגון: "החלטתי להתחיל לעסוק בספורט" או "אני יוצא לעשות ספורט". ביטויים אלה למרות שהיותם נכונים מבחינה לשונית עשויים להיות מבלבלים לפעמים.
מהו "ספורט"? ספורט הנו לרוב פעילות גופנית יזומה שנעשית במסגרת מאורגנת ולפעמים תחרותית. פעילות גופנית לעומת זאת, הנה כל פעילות המחייבת מאמץ גופני מסוים.

לצורך הדיון נתרכז בפעילות יזומה ואז נאמר שפעילות גופנית הנה פעילות מאומצת שנועדה לשפר את הכושר הגופני, לשפר את הבריאות, לשרוף קלוריות, להפחית משקל וכדומה. במקור עסקו בני האדם בפעילות גופנית יזומה ובספורט על מנת לספק צרכים חברתיים ולשם הפקת הנאה כתוצאה מהשעשוע והמשחק.

לצורך הדיון אנסה להציג מספר דוגמאות רלוונטיות. אדם היוצא להליכה יזומה עוסק בפעילות גופנית, אדם אחר לעומתו המתאמן בקבוצת הכדורסל המקומית ומשתתף דרך קבע במשחקים נגד קבוצות אחרות עוסק בספורט (שבמקרה זה הוא אף מאורגן ותחרותי אך אין חובה שכך יהיה).

ילד היוצא עם הוריו לטייל בשבילי ישראל עוסק גם הוא בפעילות גופנית. ילד אחר המשתתף בליגת הניווט הספורטיבי של בתי הספר עוסק בספורט.
בפועל קשה לפעמים להבחין באופן חד משמעי בין "פעילות גופנית" לבין "ספורט" ולא תמיד יש צורך בכך, אך אני מניח שהבנתם מהי כוונתי.

צעירים, כמו גם מבוגרים, עשויים להפיק תועלת פיסיולוגית ופסיכולוגית רבה מעיסוק בפעילות גופנית ואני מניח שאין צורך לפרט מהי. חשוב שכל צעיר יפעיל את גופו, יתאמץ ויזיע לפחות מספר פעמים בשבוע. לשם כך אין חובה לעסוק בספורט מאורגן ותחרותי.

רכיבה על אופניים, משחקים בגן השעשועים או בבריכה, הליכה רגלית לחברים, גלגליות, גלישה על סקייטבורד וכדומה, עשויים להצטבר למינון גבוה ומספק של פעילות גופנית לצעיר העוסק בהן.

אני בעצמי ספורטאי אך לטעמי צעירים העוסקים במוסיקה או אומנות למשל כתחביבם העיקרי אינם צריכים להחליף אותו בספורט, כלל לא. כל מה שצריך לוודא הנו שמעבר לתחביב יעסקו צעירים אלה במינון מספק של פעילות גופנית כזו או אחרת.

פעילות בלב שלם

באופן כללי עיסוקם של צעירים רבים בספורט מאורגן (ולרוב בעל אלמנטים תחרותיים) הנו דבר חיובי ונפלא. יחד עם זאת הוא טומן בחובו מספר "מוקשים".



טניס מעודד את העצמאות אך עלול לגרום גם לניקור חברתי (cc by Peter D)

ראשית חשוב להבדיל בין ספורט יחידני לספורט קבוצתי. ספורט יחידני מובהק, כמו טניס למשל, עשוי לתרום לעצמאות של הילד ו"להכין אותו לחיים בחברה המודרנית התחרותית". מצד שני ילד צעיר העוסק בטניס בלבד עלול לפתח השקפה מעוותת על האנשים ובמיוחד הילדים הסובבים אותו ולהתחיל לראות בכולם "מתחריםיריבים".
מסיבה זו דעתי היא כי על מנת להפוך את העיסוק בספורט למנוף נוסף בתהליך הקרוי "חיברות", מומלץ לילדים בגיל צעיר לעסוק בענף ספורט קבוצתי או לפחות לשלב ספורט קבוצתי בנוסף לספורט היחידני העיקרי.

האווירה התחרותית הכובשת את עולם הספורט כולו מחלחלת לצערי בהדרגה אפילו עד לרמות הצעירות והראשוניות ביותר. הילדים נשפטים על פי הישגיהם ומי שרמתו אינה מספקת נפלט והוא עלול לפתח תחושת תסכול וייאוש.
ילד שהשקיע את כל עולמו בספורט במשך שנים עלול שלא לעבור ב"מסננת" הבאה ולהישאר מאחור. פציעות עלולות לעיתים להוביל לתוצאה דומה.

ההשקעה האדירה של ההורים במושגים של זמן ולעיתים גם כסף, עלולה אף היא להוביל להיווצרות מערכת לחצים בעייתית. ילד המעוניין לפרוש עלול להימנע מלעשות זאת שמא יאכזב את הוריו אשר "השקיעו" בעיסוקו במשך שנים. זהו גם המקום להזכיר את התופעה ההופכת להיות יותר ויותר שכיחה בחברתנו ובה ההורים דוחפים את ילדיהם לספורט תחרותי (במודע או שלא במודע) על מנת להגשים חלומות פרטיים שלהם עצמם שטרם זכו להגשימם.

למדריכים והמאמנים השפעה אדירה על הצעירים ועל עיצוב אישיותם. לצערי, בגלל לחצים המופעלים עליהם, חלקם מקַדשים את הניצחון ובכך הם מעודדים את הצעירים להשתמש בכל האמצעים על מנת לנצח. אגרסיביות, רמאויות קטנות, אי קבלת פסיקת שופטים ועוד התנהגויות שקשה לכנותן חיוביות, הופכות לפעמים למקובלות ולגיטימיות בשם הניצחון.

השקעה לטווח ארוך

אז כיצד אנחנו יכולים לדאוג שהעיסוק של ילדינו בספורט יתרום להתפתחותם הפיסית והנפשית בטווח הקצר והארוך?

כמו בכל התנהגות ועיסוק אחר בחיים הבסיס להצלחה הנו במציאת האיזון שיביא להרמוניה.
עקרון מנחה נוסף הנו הצורך ליצור אווירה חיובית סביב הספורט ולשמר אותה. אחרי שנחשפו לספורט מסוים וניסו אותו, הנאה הנה הכח המניע הראשי שמסייע להם להתמיד.

מכאן מגיעה גם הצעתי הראשונה: עודדו את ילדיכם לעסוק בפעילות גופנית, תחשפו אותם לספורט מאורגן, אך אל תלחצו או תכריחו אותם להיות מעורבים בו. אם הם אינם נהנים והם עושים זאת מחוסר ברירה, סביר שיכלו להפיק תועלת רבה יותר מעיסוק אחר.

במידה והם מצאו את הספורט האהוב עליהם והם עוסקים בו באדיקות, נסו לשמר את אותה הנאה "טהורה" וראשונית בכל דרך אפשרית. באופן פרקטי הכוונה הנה לסייע לצעירים להתמקד בגורמי מוטיבציה פנימיים כגון הרצון להיות פעילים, לשחק, ללמוד, להשתפר ולהתקדם.

במקביל יש להפחית את החשיבות הניתנת לגורמי מוטיבציה חיצוניים כגון: פרסים, יוקרה, מעמד וכדומה. במושגים פרקטיים  במקום לשאול את הילד ששב ממשחק כדורסל: "איך היה המשחק, ניצחתם?" עדיף לשאול משהו כגון: "איך היה המשחק, נהנת?".  ההתמקדות צריכה להיות קודם כל בתהליך ורק אז בתוצאה הסופית.

עיסוק אינטנסיבי בספורט ספציפי עלול ליצור עומס מוגזם לפעמים ולהביא למצב בו הספורט "משניא עצמו" על הצעיר העוסק בו. מתחביב לשעות הפנאי הופך הספורט לנטל מייגע.

מסיבה זו ועוד מומלץ לעודד את הצעירים (במיוחד ילדים בגיל הרך) למצוא תחום ספורטיבי נוסף למעט הספורט העיקרי. חוג ריקוד לדוגמא, יהווה עיסוק משלים נהדר לשחקנית טניס.
הריקוד הקבוצתי יעזור בפיתוח כלים חברתיים, פיתוח היציבה והגמישות יסייעו לשיפור היכולת בטניס ושינוי האווירה יתרום לשימור אהבת הספורט.

צעירים רבים נוטים לפתח זהות עצמית המבוססת על היותם ספורטאים פעילים בספורט ספציפי. דבר זה עלול להוות "סיכון" במצבים בהם בגלל גורמים חיצוניים נמנעת מהם המעורבות באותו ספורט בעתיד והם נותרים מבולבלים.

 


חשוב לשמור על האלמנט החברתי שבפעילות הספורטיבית (cc by Peter Voerman)

הספורט עשוי להוות בסיס נהדר לקבלת אחריות ועצמאות. על מנת שדבר זה אכן יתרחש רצוי לשלב את העיסוק בספורט כחלק ממערכת החינוך בבית הכוללת מילוי חובותיהם של הצעירים כילדים, כאחים, כחברים וכתלמידים.
כוונתי הנה לסייע לצעירים לקחת חלק פעיל בכל העיסוקים הנלווים לספורט כגון לוח הזמנים של האימונים, תלבושות, מזון וכדומה.

העיסוק בספורט מחייב את הצעירים לנהל ולייעל את זמנם ורצוי ללמדם כיצד לעשות זאת. במקרים רבים דווקא עיסוק בספורט באופן שוטף מסייע לצעירים לשפר את אופן מילוי חובותיהם כתלמידים למשל.

צעירים רבים מתלבטים בשאלה כיצד הם רואים את עיסוקם בספורט בהווה ובעתיד. עצתי הנה הנחו את הצעירים והסבירו להם מהן המשמעויות של כל החלטה שיקבלו, אך ברוב המקרים הותירו בידיהם את קבלת ההחלטה, תהיה אשר תהיה.

לסיום, הקפידו להתנהג בצורה הוגנת ומכובדת בעת צפייה בילדיכם מתאמנים או מתחרים. הימנעו מ"לאמן" אותם מבלי להיות המאמנים ועודדו אותם ללא קשר להישגיהם.

ליאור זך מאור

פסיכולוג ספורט ויועץ מנטאלי. מרצה בקמפוס שיאים, מרכז להסמכות בספורט ובתנועה של אוניברסיטת תל אביב.