פרידה מקתלין סטנפורד גרנט

בשבוע שעבר (27.05.2010) נפטרה קתלין סטנפורד גרנט, מאסטרית ומעמודי התווך של עולם הפילאטיס. אורלי אורן נפרדת ממורתה לפילאטיס ולחיים

אורלי אורן | פילאטיס (3.6.2010)

בשנת 2003, התוודעתי לקאתי גראנט לראשונה. מיד התאהבתי בה. אהבה ממבט ראשון. אמיתית כזו. אהבתי את החוכמה, התבונה, החיוך, הצחוק, הציוניות השובבה והקריצה שתמיד היתה חבויה בצד של עינה.

והאהבה היתה דרך קלטות וידאו שהצלחתי לרכוש בכנס בו השתתפתי במיאמי....דמיינו, כמה כריזמה...

לשמחתי הרבה, הצלחתי להשתתף בסדנא שלה בכנס אחר, ליצור קשר ממשי ולהגיע אליה לסטודיו. פשוט נחתתי בסטודיו, בלי כל הודעה מוקדמת.

האמת שפשוט רציתי לתאם פגישה והיא לא ענתה לי. בטלפון. לקאתי לא היתה מזכירה. היא ניהלה את הסטודיו שלה בעצמה. קבעה תורים, גבתה תשלום, שוחחה עם התלמידים.

היא גם לקחה תעריף כל כך צנוע לעומת מי שהיתה באמת. אני חושבת שגם זה מראה על הצניעות הרבה שלה.

אז הגעתי לסטודיו, כי לא הצלחתי לתאם איתה זמן בטלפון. הסברתי לה מי אני ומה אני רוצה. נשארתי שם שעתיים וחצי. היא לא הפסיקה לדבר ולספר על פילאטיס האדם ופילאטיס השיטה.

היה מרתק. במיוחד לאור העובדה שכשהגעתי אל קאתי הייתי כבר המנהלת המקצועית של הרשת שבה עבדתי, הקמתי כבר את בית הספר וניהלתי אותו מקצועית.

הייתי בתחום הפילאטיס כ-6 שנים. מיותר לציין כי בשעתיים ששהיתי שם למדתי יותר ממה שלמדתי עד כה. היא היממה אותי. כל מה שהיא אמרה התחבר לי לדברים ששמעתי עליהם לפני, אבל בצורה כל כך ברורה ונבונה, היה היגיון, היה רצף.

היא פתחה לי עולם שלם מלא בתבונה וחוכמה ואהבה.

פרידה ממורה לפילאטיס ולחיים (צילום: cc by sai karthik reddy)

לשימחתי קאתי הסכימה ללמד אותי. הגעתי אליה בשבוע ששהיתי בניו יורק, מדי בוקר בשעה 08:00.

אהבתי במיוחד את שיעור הרקדנים, כאשר את ה-100 היא הפכה לתרגיל קיצבי, עומדת עם מקל, נותנת קצב בסטייל סמי דיוויס ג'וניור.

קאתי, שהיתה בעלת יכולת נתינה בלתי נדלית, מעולם לא הסתכלה על השעון. התלמידים שלה ידעו שיש יום שהם יתאמנו רק חצי שעה ויש יום שהם יתאמנו שעתיים.

תלוי במה שהיה נראה לה לנכון לתלמיד שלה באותו רגע נתון. תלמידים היו מבקשים רשות ללכת הביתה אחרי שעתיים...עם מבט מבויש ואולי אפילו קצת מפוחד.

כשהגעתי אליה לסטודיו, וביקשתי שתלמד אותי היא אמרה לי, קודם כל תתחילי להתאמן:

"Your body is a mess, a big mess. I can't help you that way"

הגעתי לניו יורק בשנים שחלפו לא מעט פעמים, תמיד על פי הזמנים בהם קאתי היתה פנויה לראות אותי ולקבל אותי אליה לסטודיו. ותמיד הייתי איתה בקשר.

קאתי לא גבתה ממני תשלום על מה שהיא נתנה, מסרה ולימדה אותי. היא אמרה שהידע שאני מקבלת ממנה הוא מתנה ממנה.

בחודש האחרון קאתי היתה חולה. האמת שלפני כחודשיים צילצלתי לה. סתם ככה לקבל קצת כוח.

קאתי נפטרה ביום חמישי בשבוע שעבר (27.05.2010) אחרי שנים רבות של עשייה בתחום הריקוד, הכוריאוגרפיה, עבודת הגוף וכמובן הפילאטיס.

מי שהוסמכה על ידי פילאטיס עצמו גידלה תלמידים, מאחר והאמינה כי מעטים יכולים באמת ללמד, להבין ולתת את מה שאפשר וצריך לתת בסוג זה של עבודה.

היא רצתה לתת את המירב שהיא עצמה הצליחה לקבל מפילאטיס ג'וזף וקלרה.

בסטודיו שלי אמשיך את רוח הדברים והשיטה כפי שקאתי העבירה לי וכפי שפילאטיס העביר לה.

קאתי, תודה רבה על הכול. מנוחתך עדן.